חופש בתנועה

תנועה אותנטית היא תרגול שבו המשתתפים מתחילים ממקום ומתנוחה אותה הם בוחרים, כשעיניהם עצומות, הם מביאים את תשומת ליבם אל תהליכים פנימיים שקורים בתוך הגוף והנפש. תוך המתנה לדחף שיגיע מבפנים, הם מאפשרים לדחף להתבטא כתנועה או כקול. המשתתפים נעים במרחב כשהם חופשיים לגמרי מכל הכוונה או ציפייה, דבר זה מאפשר לאנשים לחקור תהליכים נפשיים תוך שאלו מופיעים כתגובות קינסטטיות של תנועה או קול.

​

מה נחשב "אותנטי"?

 "כשהתנועה היתה פשוטה ובלתי נמנעת, לא ניתנת לשינוי בלי קשר לכמה היא מוגבלת או חלקית, זה נהיה למה שאני קראתי לו "אותנטי"- אפשר היה לזהות את זה כמקורי, שייך לאותו אדם." 

התנועה הופכת ל"אותנטית" כשהאדם יכול להרשות לאימפולסים האינטואיטיביים שלו לבטא את עצמם באופן חופשי בלי הכוונה מהאינטלקט, לעומת תנועה שמכוונת על ידי החלטה ובחירה מודעת - אבחנה שעשוייה להראות ברורה, אבל מהווה אתגר למעשה. אנשים פשוט שמים לב למה שהם חשים ברמת החישה, מאחר ו"המקור לחווית התנועה היא התחושה של לנוע ולהיות מונע."

(מרי סטרקס ווייטהאוס - מפתחת השיטה) 

 

הנע והעד

בתרגול של תנועה אותנטית אנו לוקחים שני תפקידים- זה של המתנועע או זה של העד, כל אחד מהם בתורו נשמע למספר הנחיות פשוטות. זה שנע, נכנס למרחב בעיניים עצומות, ומאפשר למה שקורה לקרות. העד מביא את תשומת ליבו למה שמתרחש במרחב, "נותן" למתנועע (או לכמה מתנועעים) את המודעות והערות שלו ובכך תומך במיקוד וברמת האנרגיה שלהם.

​

השיתוף בחוויה

בסוף כל מפגש, ישנו חלק של שיתוף או "חלוקה"' בו אנחנו נשמעים גם כן למספר הנחיות פשוטות ששומרות שנדבר בלשון הווה, ושנתאר בלי לפרש, את מה שחווינו או ראינו, מתוך החוויה הישירה שלנו (כמתנועעים או כעדים). זהו גם תרגול נהדר בתקשורת ובלהישאר נאמן למה שמתרחש במציאות.

​